ביולוגיה וטעותם 

העוול שנעשה ללומדי הביולוגיה

מאת: פרופ' משה טרופ | 12/23/2010 אבולוציה ובריאה

התיאוריה המקובלת

"תורת האבולוציה" או "תורת התפתחות המינים" מקובלת היום על הביולוגים ללא עוררין, כיון שהיא מטיבה להסביר את התהוות החיים, את קיומם, פיזורם ומיונם של היצורים, כמו גם את הקרבה בין המשפחות השונות ואת המשותף במורפולוגיה ובסיסטמאטיקה של מערכות החיים השונות.

הספרות המדעית החדירה תורה זו לכל מוסדות החינוך לדרגותיהם. והפיצה אותם בעולם הרחב באמצעות כל שופרות התקשורת המודרנית. הצבור האינטליגנטי מחד, וההדיוטות מאידך, סופגים - כאלה כן אלה - את המידע הזה, חסר המתחרים, ומקבלים אותו בכל מקום בצייתנות עיוורת ההופכת אותו לקניין אישי נלמד, מתוך אמונה שאכן מידע זה מאומת על ידי עקרונות מדעיים נאמנים.

עוול נעשה ללומדי הביולוגיה

חוקרי האבולוציה ומניחי יסודותיה התעלמו במרבית המקרים מן הגורם ההסתברותי של התופעות[1], [2], [3] ומעט מאד חישובים מתמטיים נעשו באופן ביקורתי בנושא זה. ולא זו אף זו, אלא שעל פי חישובים מוקדמים נראה כי הסיכויים הם אפסיים להתהוות שינויים מהותיים בעקבות מוטציות גנטיות במשך התקופה שהתיאוריה הסינתטית מעריכה בכמאה מליון שנה[4].

כל הנחה הבאה להסביר מנגנון כלשהו להתהוות השינויים ולבנייתם של גנים חדשים - (ויש תורה רבה ב- תורה נביאים כתובים)תימצא סתורה לאור הידע הביוכימי המצוי בידנו: עם זאת, אין העדר הסבר הגיוני למוצא החיים מגרעת יחידה בתיאוריה זאת: רבים הצביעו כבר באורח מתמטי על כך שהתפתחות עצמית אקראית של האורגניזמים אינה אפשרית בכל זמן גיאולוגי שהוא. עוול עשו, אפוא, מחברי ספרי הביולוגיה של הזכירו אף ברמז את העובדה הפשוטה שטרם ביססו את התיאוריה מבחינה מספרית, ושאחיזתה המדעית רופפת.

שהרי, בעוד בספרי הלימוד מופיעה התיאוריה כמדעית, בדוקה ומבוקרת, אשר על יסודותיה המוצקים אין כל עוררין, הנה בשובנו אל העבודות האמפיריות הקמאיות, אשר יסודותיה המוצקים אין כל עוררין, הנה בשובנו אל העבודות האמפיריות הקמאיות, אשר עליהן מבוססים המאמרים על שחזור ההתפתחות - נקבל תמונה שונה בתכלית. עיון קפדני ילמדנו כי טעוני החוקרים בקו הראשון של האבולוציה הם על פי רוב מילוליים גרידא, ולעתים הם אף גולשים מן הלוגיקה המדעית המקובלת.

מניחי היסוד המודרניים של תורת האבולוציה הסיסטמאתית, משתמשים בדרך כלל בטיעונים לוגיים של הנחות והשערות[5], [6], [7] להלן עוד נביא דוגמאות וציטוטים לדרכי הגיונם של מניחי היסודות לאבולוציה המודרנית. כבר אולסון[8] חש אנוס להתמרמר, "שיש מעט או מאומה מן התופעות הגנטיות שלא נכפתה עליהם המסגרת של התיאוריה הסינתטית", וכן "שדרכי ההיגיון של תיאוריה זאת הינן יחידות במינן ואין להן אח בגישה המדעית המקובלת" שכן, בעוד ש"עבודת האבולוציה'' בנויה על תצפיות במאובנים, הרי ה"תיאוריה הסינתטית" - המתבססת בראש ובראשונה על שילוב של מוטציות אקראיות וברירה טבעית - אינה שונה בהרבה מהיפותזה בלתי-ניתנת לאימות על ידי ניסויים.

יתרה מזו, אפילו ההוכחות לעובדת האבולוציה, המבוססת על המאובנים, אינן נקיות מסקירות ומתגלים בהן קשיים, שכן יש פרטים מביכים הפוגמים בתמונה המלוטשת של האבולוציה, כפי שזו מוגשת בספרי הלימוד ובספרות הפופולארית. למרות שניתן היה לצפות כי תהליך האבולוציה בהשתכללותו ילך ויסתבך עם הזמן, הנה בבחינה מעמיקה יסתבר כי צורות מאוחרות רבות הן פחות מרכבות מקודמותיהן.

למשל: בחסרי חוליות תת-מימיים מסדר Craptoloidea, הצורות הידועות כמאוחרות פשוטות בהרבה מן הצורות הקדומות יותר[9]. הנה כי כן, מושג האבולוציה (לפחות על פי התיאוריה הסינתטית) דורש אמנם קיום מסלול הדרגתי ורצוף מאורגניזם אחד למשנהו, אך באותם מסלולים קיימים שיש בהם רצף לאורך זמן מסוים - עדיין רב הפרוץ על העומד. מפת האבולוציה עשויה, אפוא מרביתה קווים מקוטעים ונעלמים, אף שראוי היה לצפות מהם שיהיו שלמים לאור הנתונים הפליאונטולוגים המצויים בידנו.

לפני שנים מספר פסקה המועצה הפדגוגית של מדינת קליפורניה, כי יש להציג בבתי-הספר את הבריאה האלהית כהנחה שוות-ערך לקיום החיים, לצד תורת האבולוציה של דארווין. כנגד החלטה זו יצא כתב-העת המדעי הבריטי רב היוקרה "נייטשור", שעורכיו ראו בה לא רק חוסר הבנה למעמדו של הדרוויניזם (אשר תקיפותו, לדעתם, אינה פחותה משל חוקי ניוטון), כי אם גם בורות לעצם מהות המדע. כתרומה להבהרת הסוגיה הבטיח "נייטשור" מינוי חינם לעשרות המדענים הראשונים אשר יהיו מוכנים להצהיר בפומבי, כי אכן אין התצפיות הנוכחיות עולות בקנה אחד עם ההסבר האבולוציוני על הארץ ומוצא המינים[10].

התגובות היו מפתיעות למדי, חוקרים ממכוני מחקר ידועים הביעו דעתם בגלוי כי אין בידי ההוכחות המצויות בידינו עדות מפורשת לתיאוריה האבולוציונית, אלא בתחום הוריאציות המתרחשות באורגניזם עצמו. באשר למאורעות הגדולים והחד פעמיים, כגון מוצא החיים, מוסברות העובדות האמפיריות טוב יותר במונחים של בריאה על טבעית[11], [12], [13]. אחד החוקרים טען כי מספר האנטי-דרוויניסטים באוניברסיטאות הבריטיות גדול בהרבה מכפי שמשערים, אך אין אלה מעיזים להביע השקפותיהם בגלוי מחשש למשרותיהם (שהרי, אף כי מדע עוסק לכאורה רק בגילוי האמת, למעשה הוא מתנהל על ידי אישים ואמונות ממוסדים)[14].

לבודדים יש האומץ להכריז בגלוי את דעתם: אחד מהם הוא קרל פופר מלונדון אחד מגדולי הפילוסופיים המדעיים של דורנו, הטוען שהאבולוציה אינה מדע אלא מטפיזיקה. אם האבולוציה אינה יכולה לחזות מראש תוצאות ניסויים, הרי שאינה נופלת בקטגוריה של ניסויים שיכולים להיבחן ולכן אינה תיאוריה מדעית[15].טענות אלה, וכן העובדה ש-122 שנה לאחר פרסום ספרו המהפכני של דארווין על מוצא המינים עדיין רבים המדענים המערערים על תקפות תורתו, יש בהן כדי לעורר את המחשבה לדרך שבה נכנסות אמיתות מדעיות לפנתיאון הידיעה שלנו, כמו גם למידת הרציונאליות והאובייקטיביות של המתודה המדעית[16].

פלפולים והסתבכויות

"עובדת האבולוציה" נראית לעיתים ללומד אותה כבנויה על יסודות מוכחים ואיתנים. סימפסון[17] סבור כי ההוכחות עליהן היא בנויה הן כה משכנעות ותואמות אהדדי, שקיומה כאמת מדעית וכדבר שבשגרה הוא מובן מאליו. גם רומר[18] טוען כי הראיות הנלמדות מן המאובנים וממצאי הפליאונטולוגיה על המשכיות החיים והשתנותם הן כה מבוססות עד שלא יתכן כלל שלא להאמין באבולוציה.

הוא אף ממשיך וטוען כי כל העובדות המשתמעות מן הפליאונטולוגיה עולות בקנה אחד עם התיאוריה של האבולוציה, וכי אין להן כל הסבר הגיוני הולם בלעדיה; כל האמיתות המקובלות, מכל זויות-הראות השונות של האבולוציה, מושתתות על בסיסים מוצקים. עם זאת, כאמור לעיל, עיון מדוקדק במובאות "אדריכליה" של תיאורית האבולוציה הסינתטית ילמדנו כי טיעוניהם מילוליים גרידא. לדוגמא: כשדן סימפסון[19] על המגמות(trends) האבולוציוניות במפריסים ובזוחלים הקדומים (Labyrinthodants) ניסה להתפלפל ולהוכיח כי מגמות אלה הן הסתגלותיות (אדפטיביות), כנדרש על ידי התיאוריה הסינתטית.

נצטט מובאה אחת בה מסביר סימפסון "שיטה מדעית" במשחק מילים מחוכם: "כשיש שתי מערכות של תופעות דומות, כמו מגמות (trends) קדמאיות ובתראיות במפריסים ובזוחלים הקדומים, וכאשר ההסבר ידוע במקרה אחד (כפי שווטסון מוסר שהוא במקרה של המפריסים, ואני מסכים[20] מסתבר ביותר[21] שהוא מתייחס באותה המידה גם למקרה השני... כך שבדיוננו אם המגמות בבעיה שלפנינו היו הסתגלותיות או לא, בוודאי לא תתקבל הטענה שהן לא היו כך. למעשה יש מהן סוגים טיפוסיים שלעתים הם הסתגלותיים, וקל מאד לראות שהם היו יכולים להיות הסתגלותיים, למרות שלא ניתן להוכיח שאמנם אפשרות זו היא הנכונה. ניתן מכאן להסיק שהזוחלים הקדומים מייצגים דוגמא אחרת טובה באופן יוצא מן הכלל של מגמה קדמאית הסתגלותית לסביבה ומכוונת על ידי ברירה, ושל מגמה בתראית מכוונת והסתגלותית באותו אופן כמו הקדמאית... "[22].

בסגנון "לוגי" כזה ניתן למצוא סיועים לתיאוריה הסינתטית כמעט בכל המקרים. ברנטלפי[23] ראה לנכון להצהיר כי: "רודפי פרדוקסים יכולים לומר שהערעור העיקרי לתיאורית הברור הטבעי הוא עצם העובדה המעניינת שהיא כליל השלמות ואין להפריכה".

מידע חדש על סדר הופעתם של היצורים שנתאבנו גרם למבוכה רבתי גם בנושא אחר: היה מקובל שדו-חיים התגלגלו לזוחלים, והחוליה המקשרת ביניהם יוחסה ליצור הקדום שנקרא סיימוריה (Seymuria) אשר, התנהג כדו-חיים וכשזוחל גם יחד, ואשר כלה מעל פני האדמה. והנה נתגלתה הסיימוריה בשכבה פרמיאנית (Permrian) ואילו ראשוני הזוחלים נתגלו בשכבה הפנסילבנית, אשר לפי חישובי הגיאולוגיה קדמה לפרמיאנית בעשרים מליון שנה[24].

עובדה מאלפת היא, כי לכמה מסלולי אבולוציה רצופים של אורגניזמים הובאו עדויות בצורת מאובנים, בעוד מרבית המסלולים שהוצעו הם קטועים בחלקם הגדול, חסרי סיוע ונשענים על תיאוריה בלבד. מכל האמצעים שנבדקו לא נמצא עד כה המקור ההתחלתי למערכה כלשהי, כולל בעלי החוליות שמאובניהם התקבלו כיותר אמינים[25], [26], [27].

קבלתה או דחייתה של ההיפותזה הכללית לאבולוציה, הקרויה עתה "עובדת האבולוציה", תלויה הייתה, לדעת דארווין, בעדויות המאובנים, והוא חשש תמיד שעדויות אלא תערערנה את תורתו חד-משמעית. כמה מהסתירות שנתקל בהן יושבו בעזרת הטענה שקיימת טעות בתצפיות, ואין בהן משום פגיעה בתיאוריה בה האמין; הוא גם התאמץ לנצל ממצאים גיאולוגיים בלתי שלמים כדי להסביר חלקים מתורתו[28]. הוכחות פליאונטולוגיות רבות הובאו ואי הבנות מרובות יושבו בטענות מחודשות במשך מאת השנים מאז הופצה תיאורית דארווין, אך ככל שרבו הממצאים הלכה והסתבכה דווקא תמונת האבולוציה.

לפי השערת Save sodenbergh[29] ולפי Jarvik[30] התפתחו הדו-חיים מדגים ביותר ממסלול אחד, הווי אומר - הדו- חיים נחשבים לרב מערכתיים (Polyphyletie). Godrich[31], חש שהזוחלים גם הם רב מערכתיים. בתכנית המוצעת של האבולוציה משתבץ אפוא מרקם מורכב מדי של התלכדויות (Convergences) והקבלות (Parallelism)  במסלולים. אם נניח שתאור האבולוציה נכון הוא, הרי סביר היה לצפות לאפשרות סדורם של בעלי חיים וצמחים לפי התייחסויות פילוגנטיות, שושלתיות באופן שיצורים קרובים ידמו זה לזה בהרבה מתכונותיהם המשותפות, בעוד יצורים רחוקים ידמו פחות.

עם זאת, הממצאים הברורים אינם תומכים בדרישה הגיונית זו. השימוש בעקרונות האבולוציה המתלכדת והמקבילה הוא כה נדוש, עד שסימפסון[32] נאלץ להעיר כי שכיחות ההקבלות וההתלכדויות מצויה כמעט בכל הרמות Mayer[33] נקט עמדה מודגשת יותר במאמרו: "אם קיים פתרון יעיל אחד בלבד עבור דרישה פונקציונאלית של אורגניזם, תצטרכנה מערכות - גנים מורכבות ושונות לגמרי למצוא את אותו פתרון, ללא התחשבות באיכות השוני של המסלולים אשר דרכם הן נמשכו''. (דוגמאות מפורסמות להתפתחויות מקבילות ראה להלן).

במטרה לתרץ את הקושיות וליישב את הסתירות שבין הממצאים לתיאוריה הסינתטית פורסמו כבר ביאורים מביאורים שונים, אשר רובם ככולם אינם אלא מילוליים בלבד, שכן מעט מאד חישובים מתמטיים נעשו באופן ביקורתי בנושא זה. כמובן, רבה עתה הסטטיסטיקה והמתמטיקה בתחום הגנטיקה האוכלוסיתית, אך רק מעט מאלה מתייחס באופן משמעותי לתיאוריה הסינתטית גופא.

למשל, את שאלת הסבירות ההגיונית של ''ההקבלות'' ושאלות דומות לא פתר עדיין איש, ועד לימינו אלה נבצרים מאתנו חישובים כאלה בגין הערפל השורר על כל הנוגע למנגנוני מוטציות ותורשה[34].

 התפתחות מקבילה 

הסתברותה של תופעה לקרות בכמה מקרים שונים בו זמנית, קטנה במכפלת ההסתברות של כל אחת בנפרד.

כאשר שרשרת תופעות קורות במערכות נפרדות, קשה מאד למצוא להן הסתברות הגיונית, כך שבלתי הגיוני הוא להניח שיד המקרה העיוור מוליכה את כל אותם מקרים, הרבים מאד, של התפתחות מקבילה של מסלולי אבולוציה שונים. לאון ברג מונה דוגמאות למכביר מעולם החי, של מקבילות ביולוגיות שקשה להסבירן במונחים של האבולוציה[35]. אחת הדוגמאות היא הקרפדה האירופית (Bombinator) והשוטונית (Trichomonas Angusta): בכל שיטות הסיווג, המבוססות על תורת ההתפתחות, מסווגים שני בעלי חיים אלה בקבוצות נפרדות; ברג גם מתאר הקבלות רבות בין תא השוטון ותא הזרע של הקרפדה, שאין לתת להם כל הסבר אבולוציוני.

דוגמא מפורסמת אחרת של הקבלה אבולוציונית היא זו שבין עין הדיונון (Cephalopod) לעין בעלי החוליות: את הדמיון ביניהם ניתן לראות בעפעפיים, באישונים, בעדשות, בקשתית במי הלשכה וברשתית הכוללת מדוכים וקנים[36]. את שני האברים האלה שכה הרבה מן המשותף להם, יש לדחוק לתוך התיאוריה של התפתחות נפרדת ובלתי תלויה לאורך התהליך הממושך והמורכב של סדרות מוטציות אקראיות וברור טבעי.

 האו מביא דוגמאות מפורטות של הקבלות בעולם הצומח, במערכות הרחוקות זו מזו[37]:

1. תאי השמירה (Guard cells) בטחביים ובחד פסיגיים:

הטחביים שייכים למערכת בוטנית (Bryophyta) שונה מזו של הצמחים בעלי הפרחים (Anthophyta), שכן בעוד חסרה לטחביים מערכת צנוריות מאורגנת וזרעים, הרי הצמחים הפורחים משופעים בשיפה ועצה ועשירים בצנורות. הביולוגים סברו ששתי קבוצות אלה התפתחו מאבות שונים, אבל מקורות נוספים מדגימים מציאות של זוגות תאי שמירה מיוחדים דומים בשתי הקבוצות. תאים אלה מרכיבים מערכת המסוגלת להפתח וליצור מנגנון הפרשה על ידי פיוניות (Stomate diffusion pore) ומאחר ומערכת מסובכת זו נמצאת הן בטחבי הספורופיטה והן בחד פסיגיים (Maonocot) הרי על מדעני האבולוציה להבחין בחוסר ההסתברות להתפתחות המערכות באופן בלתי תלוי, בשני המקרים השונים הללו. לעומת זאת, לטענה כי מוצאם של שני צמחים אלה מצמח אדמה פרימיטיבי, שהוא משותף שהיה מצויד בתאי השמירה, נתמה: מדוע התפתחו והשתכללו כל שאר האברים בצורה שונה, בעוד דוקא מערכת זו נשארה זהה כשהיתה, כנראה, באב המשותף?

2. כפילויות מורפולוגיות - בגזעי הקזוארינה (Castuarina), שהוא סוג של עץ נוי, והשבטבט (Equisetum), שהוא מין שרך:

בהתאם לאופן התרבותו שייך עץ הקזוארינה (beefwood tree) לקבוצת דו פסיגיים מכוסי הזרע (Dicotyleonus Angiosperm) ממחלקת האנתופיטה. הקזוארינה הינו עץ גדול כאשר הוא מבוגר, והשבטבט לעומתו הוא צמח עשבי קצר, השייך למחלקת הארתרופיטה (Arthrophyta) (מחלקה בוטנית מרוחקת למדי מהצמחים הפורחים). השבטבט (Equisetum) קרוב, אפוא, לשרכנים ולטחביים יותר מאשר לצמחים הפורחים, אך מאידך - יש דמיון מופלג בין צורת התפצלות הענפים מגזע של הקזוארינה לבין אלה מגבעול של השבטבט. בשתי הדוגמאות מוטבעים פסי אורך בגזעים וצמתות ההתפלגות (מפרקים) מכילות דו-רים (מערכות עגולות של עלים זהים. אם היה מי שאינו בקיא בסיווגם של צמחים בוחן שתי דוגמאות אלה, עשוי היה בצורה הגיונית ביותר לכלול אותן באותו סוג (Genus), אך חקירתן המקרוסקופית מצביעה על הבדלים ניכרים ביניהן, והן נבדלות גם בצורת ההתרבות.

קשה להאמין שהדמיון החיצוני בין הקזוארינה והשבטבט התפתח בדרך של ברירה טבעית או שמקבילות אלה הן מורשת מהורה משותף, שכן בכל שאר המובנים הם שונים כל כך זה מזה. המאמין בבריאה יסביר תופעה זו בכך שהבורא השתמש באותו רעיון לגבי אברים מקבילים במגווני אוכלוסיה שונים[38].

3. איצטרובלים של רדווד (Redwood – מין סקוויה ענק) ושל עץ אלמון (Alder – ממשפחת האלונים):

הקבלה נוספת קיימת בין אשכולות הפרחים (Flower clusters) או העגול (Catkins – שבולת פרחים חד-מיניים) של האלמון לבין האיצטרובלים של עץ הרדווד (Redwood trees). למרות ששני הצמחים הללו שייכים למחלקות בוטניות שונות לגמרי - האלמון ל – Arthrophyta והרדווד ל – Coniferophyta - זרעיהם בעלי אותה צורה כללית, והם טמונים בתוך איצטרובלים עציים. הפרחים הנקביים של האלמון מוקפים חפים (Bracts – עלעלים קטנים) עציים נוקשים, כך שאשכולות הפרחים (catkins)  הנקביים דומים מאד לאיצטרובלים הנקביים של הסקויה (Sequoia). כמובן, יש גם הבדלים: זרעי האלמון, השייך לקבוצת מכוסי הזרע (Angiosperm) טמונים בתוך אבר מיוחד דמוי שקיק, בעוד אלה של הסקויה, השייך לחשופי הזרע (Gyrmosperm) חשופים על קשקשי האיצטרובל.

לדעת בוטנאים רבים מעיד סדור הפרחים המפותח של האלמון על איזה אב-טיפוס (דוגמת המנגוליה – Mangolia – או הנורית – Buttecup – שהוא סוג צמח בעל פרחים אדומים וצהובים) שהתפתח בשני כיוונים מקבילים, כשהתוצאה היא הדמיון הרב בין מבנהו העגול של האלמון לבין אצטרובליו של ה – Redwood.

עם כל זאת, ולמרות ההסברים השונים, מעורר הדמיון הרב בין צמחים מקבוצות מרוחקות תמיהה שקשה להסבירה לפי השיטה הניאו-דרוויניסטית. למעשה אין תיאוריה מתקבלת על הדעת אשר תצליח להסביר את המנגנון ההתפתחותי של אברים ורקמות אנלוגיים בקבוצות מרוחקות זו מזו[39].

[הערת המערכת: המאמר הוא מתוך ספרו של פרופ' משה טרופ: בריאה – מוצא החיים, עמ' 16-27].